הסדנה הבאה תתקיים בתאריכים
כ"ג-כ"ה סיון התשפ"ג
12-14.06.23
ההרשמה נפתחה!
להרשמה לחץ כאן
טיילר
אף פעם לא הזדהתי או הרגשתי נשי, אבל גם לא הרגשתי או הזדהתי עם גבריות. הרוב המכריע של חברי היו בחורות, ביסודי, בחטיבת הביניים, ובתיכון. התחלתי להסתכל בפורנוגרפיה הומוסקסואלית בגיל 14, ונאבקתי עם זה במשך הרבה שנים. היה לי מספיק משיכה הטרוסקסואלית לאפשר לי להתחתן, אבל בהיסוס. אחרי הנשואין, נאבקתי למצוא קשר פיזי עמוק ומשמעותי עם אישתי. עם הזמן, התחלתי לקיים יחסים עם גברים אחרים, וזה הפך להרבה מפגשים עם הרבה פרטנרים. פורנוגרפיה וחדרי צ'אט נהפכו לחיוניים בשבילי בכדי להתמודד עם כל לחץ, אפילו הקטן ביותר.
משיכה חד-מינית "אז"
רציתי נישואין עם אישה. רציתי משפחה. רציתי ילדים. היו לי את כל אלה ועדיין הרגשתי לא מחובר למי שאני. העבודה הזאת עזרה לי לבנות גשר ממקום של ניתוק למקום שבו יכולתי להנות מהדברים שעבדתי בשבילם. אני דתי, אני מאמין שבתנ"ך יש אמת. אני מאמין שאני ואישתי יכולים להיות ביחד כמשפחה גם אחרי המוות. ואני גם מאמין, שבשבילי, להמשיך באורח חיים הומוסקסואלי פירושו לסכן את כל הדברים שעמלתי קשה עבורם.
מוטיבציה
היום אני עדיין מאד נמשך לגברים, אבל זה אחרת. אני מחפש חברוּת לגיטימית ואמיתית עם גברים במקום סיפוק מיני גרידה. אודות ל"גבר שבי" ועוד יוזמות של People Can Change, אני מזדהה עמוקות עם הגבריות שלי ואפילו חוגג אותה. יש לי יחסים אינטימיים פנטסטיים ומשמעותיים עם אישתי. לעיתים רחוקות, אני כן נסוג להתמכרות פורנוגרפית, אבל זה משהו יוצא דופן ולא הנורמה.
הלכתי לטיפול ארוך טווח שהיה קריטי. הוא איפשר לי להרוס את החלקים הלא-בריאיים שהיו ביחסים שלי עם הוריי ועם הרבה אנשים אחרים בחיים שלי. זה גם נתן לי את ההזדמנות ואת המרחב להיות כנה לחלוטין עם אישתי. עבדתי עם הזקנים בכניסיה שלי, האהבה שלהם והתמיכה שלהם בי היתה אמיתית ומורגשת.
משיכה חד-מינית היום
מה הוביל
לשינוי?
"הגבר שבי" היה חלק ענק במסע שלי, וגם Journey Beyond. הכי עזר לי המקום שקיבלתי שם לבטא כל דבר שפחדתי להביע, ופשוט להיות אותנטי לגמרי, ואז לראות שאוהבים אותי – שאני באמת "בעל ערך וטוב, בדיוק כמו שאני". לדעת שיש גברים אחרים שראו את כל הדברים שהסתרתי לאורך זמן כה ארוך - ולא רק את המשיכות שלי, אלא גם החטאים והתכונות הרעות שלי - ואפילו אחרי שהם ראו את כל אלה הם קיבלו אותי.
הכי מועיל?
כשחברים שלי, שהתכוונו לטובה, אמרו לי להיות "נאמן לעצמי" ודחפו אותי לעזוב את המשפחה שלי ולחיות חיים הומוסקסואליים. תרבות המדיה שעושה אידאליזציה מהומוסקסואליות ומהללת אותה, וגם לועגת למי שיש לו את הרגשות האלה אבל בוחר שלא לממש אותם.
פחות מועיל,
או אפילו מזיק?
חוויתי עליה גדולה בבטחון העצמי שלי, ביכולת שלי לתקשר, וביכולת שלי להנהיג. אני הולך לחדר כושר ומטפל בגוף שלי, לא כדי להשוויץ, אלא מפני שאני בנאדם ששווה לי להשקיע בו. יש לי יחסים יותר טובים וממלאים עם אישתי, עם הילדים שלי, עם הוריי, ועם הרבה חברים וחונכים.